• עולם הילדים
• הידעת
• סיום מסכת מתוך שינה | הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל

סיום מסכת מתוך שינה | הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל

מאת הרב אברהם אוחיון

הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מְסַיֵּם בְּכָל שָׁנָה אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, תַּלְמוּד בַּבְלִי, תַּלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי, 'טוּר' וְ'שֻׁלְחָן עָרוּךְ', תּוֹסֶפְתָּא וּמִדְרָשִׁים, זֹהַר, 'מִשְׁנָה בְּרוּרָה' וְעוֹד. אֶת הַסִּיּוּם הַכְּלָלִי עוֹרֵךְ רַבִּי חַיִּים בְּעֶרֶב פֶּסַח, וּבְמַהֲלַךְ יְמוֹת הַשָּׁנָה הוּא עוֹרֵךְ סִיּוּמִים רַבִּים, בָּזֶה אַחַר זֶה, בְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְסוֹפָהּ שֶׁל מַסֶּכֶת מִמַּסֶּכְתּוֹת הַשַּׁ"ס.

בְּכָל סִיּוּם שֶׁכָּזֶה, מְבַקֵּשׁ רַבִּי חַיִּים מִנֶּכְדּוֹ: "אָנָּא, הָבֵא לִי כּוֹסִית יַיִן". הַסִּיּוּם נֶחְגָּג בְּמֶשֶׁךְ רְגָעִים סְפוּרִים. הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים לוֹגֵם אֶת כּוֹסִית הַיַּיִן לִכְבוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה בְּשִׂמְחַת סִיּוּם הַמַּסֶּכֶת, וְכַעֲבֹר רֶגַע קָט כְּבָר שָׁקוּעַ רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַּמַּסֶּכֶת הַבָּאָה...

כָּאָמוּר, מַחֲזֶה זֶה חוֹזֵר עַל עַצְמוֹ עַשְׂרוֹת פְּעָמִים בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁנָה. הַמַּעֲבָר בֵּין הַמַּסֶּכְתּוֹת נֶחְגָּג בִּשְׁתִיַּת כּוֹסִית, וְהַלִּמּוּד מַמְשִׁיךְ מִיָּד, אֶל הַמַּסֶּכֶת הַבָּאָה.

אַךְ הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא, שֶׁאֵרַע בְּתִשְׁעַת הַיָּמִים, הָיָה יוֹצֵא דֹּפֶן. בְּסֵדֶר יוֹמוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים יֵשׁ מְנוּחַת צָהֳרַיִם קְצָרָה, לְמֶשֶׁךְ עֶשֶׂר דַּקּוֹת. יֵשׁ לְצַיֵּן, כִּי רַבִּי חַיִּים מַתְחִיל אֶת יוֹמוֹ בְּשָׁעָה שְׁתַּיִם בַּלַּיְלָה, וּמְנוּחַת הַצָּהֳרַיִם הַקְּצָרָה הִיא הַמְּנוּחָה הָרִאשׁוֹנָה מֵאָז הַשָּׁעָה שְׁתַּיִם בַּלַּיְלָה.

בְּאוֹתוֹ יוֹם מִימֵי תִּשְׁעַת הַיָּמִים, עָלָה רַבִּי חַיִּים עַל יְצוּעוֹ לִישֹׁן. כַּעֲבוֹר עֶשֶׂר דַּקּוֹת הִתְעוֹרֵר, וּפָנָה אֶל נֶכְדּוֹ: "אָנָּא, הָבֵא לִי כּוֹסִית יַיִן!"

הַנֶּכֶד, שֶׁיָּדַע כִּי סָבִיו אֵינוֹ עוֹמֵד בִּפְנֵי סִיּוּם מַסֶּכֶת, לֹא הֵבִין. "כּוֹסִית יַיִן? מַדּוּעַ?"

"לִכְבוֹד הַסִּיּוּם!" הֵשִׁיב רַבִּי חַיִּים.

"אֵיזֶה סִיּוּם?" הִתְעַנְיֵן הַנֶּכֶד.

"סִיּוּם מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת!" אָמַר רַבִּי חַיִּים.

"מָתַי הִסְפִּיק סַבָּא לִלְמֹד וּלְסַיֵּם אֶת מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת?" לֹא הֵבִין הַנֶּכֶד.

"עַכְשָׁו, כְּשֶׁיָּשַׁנְתִּי!" אָמַר רַבִּי חַיִּים בְּפַשְׁטוּת.

הַנֶּכֶד נוֹתַר נָטוּעַ עַל מְקוֹמוֹ בְּתַדְהֵמָה. דְּמָעוֹת עָלוּ בְּעֵינָיו. לְפֶתַע הֵבִין, כִּי מֹחוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים, קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, מַמְשִׁיךְ לַהֲגוֹת בַּתּוֹרָה גַּם בִּשְׁעוֹת הַשֵּׁנָה, כְּאִלּוּ הוּא עֵר...

וּלְפֶתַע נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים: "מִסְתַּפֵּק אֲנִי אִם מֻתָּר לִשְׁתּוֹת יַיִן בְּתִשְׁעַת הַיָּמִים, בְּסִיּוּם שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל לִמּוּד מִתּוֹךְ שֵׁנָה", אָמַר, "הָבֵא לִי, אֵפוֹא, כּוֹסִית שֶׁל מַשְׁקֶה טוֹב אַחֵר, לִכְבוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְאַמְשִׁיךְ לִלְמֹד"...