• עולם הילדים
• הידעת
• שקוע בלימוד התורה | הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל

שקוע בלימוד התורה | הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל

מאת הרב אברהם אוחיון

כָּל מִי שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת מְקֹרָב, וְלוּ בִּמְעַט, לְמָרָן שַׂר הַתּוֹרָה, יָכוֹל לְהָעִיד, כִּי מָה שֶׁמְּאַפְיֵן אוֹתוֹ יוֹתֵר מִכֹּל הוּא – שְׁקִיעָתוֹ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה.

רַבִּי חַיִּים מְסֻגָּל לִצְלֹל בְּלִמּוּד תּוֹרָה מַעֲמִיק, בְּכָל מַצָּב וּבְכָל תְּנַאי, כַּאֲשֶׁר הוּא מִתְעַלֵּם לַחֲלוּטִין מִכָּל הַסּוֹבֵב אוֹתוֹ.

זוֹ הִיא, אַגַּב, אַחַת הַסִּבּוֹת לְכָךְ, שֶׁרַבִּי חַיִּים אֵינוֹ מְסָרֵב לֵילֵךְ לְסַנְדְקָאוּת. הַסַּנְדְקָאוּת אֵינָהּ מַפְרִיעָה אוֹתוֹ מִתַּלְמוּדוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ בְּלִמּוּדוֹ כָּל הַזְּמַן, בְּדַרְכּוֹ לַבְּרִית, בְּשִׁבְתּוֹ כְּסַנְדָּק, וּבְשׁוּבוֹ הַבַּיְתָה...

אַחַד הָאַבְרֵכִים בִּבְנֵי בְּרַק, שֶׁזָּכָה לָקַחַת אֶת מָרָן שַׂר הַתּוֹרָה לְסַנְדְקָאוּת בְּרִכְבּוֹ, סִפֵּר כִּי כַּמָּה פְּעָמִים אֵרַע, שֶׁבְּהַגִּיעָם לַמָּקוֹם בּוֹ נֶעֶרְכָה הַבְּרִית, הִמְשִׁיךְ רַבִּי חַיִּים לֵישֵׁב בִּמְקוֹמוֹ בָּרֶכֶב, כְּשֶׁהוּא עָסוּק בְּסוּגְיָה, מִבְּלִי לָשִׂים לֵב לְכָךְ, שֶׁהַנֶּהָג כְּבָר הִגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ...

הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא אֵרַע בִּימֵי צְעִירוּתוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים, וְהוּא מְלַמֵּד עַל כָּךְ, שֶׁשְּׁקִיעָתוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים בְּלִמּוּד הֵחֵלָּה עוֹד אָז, מִימֵי אַבְרֵכוּתוֹ.

הָיָה זֶה לְאַחַר שֶׁהָרַבָּנִית ע"ה שָׁהֲתָה בְּבֵית הַחוֹלִים, לְאַחַר אַחַת הַלֵּדוֹת. רַבִּי חַיִּים, שֶׁהָיָה אָז אַבְרֵךְ צָעִיר, נֶאֱלַץ לָקַחַת אֶת יְלָדָיו לַחֵידֶר בְּעַצְמוֹ.

וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ רַבִּי חַיִּים עִם בְּנוֹ הַקָּטָן לְכִתַּת הַמְּכִינָה, שָׁם לָמַד בְּנוֹ הַקָּטָן, סֵרֵב הַיֶּלֶד לַעֲזֹב אֶת יָדוֹ שֶׁל אָבִיו. "אַבָּא, אַבָּא, אַל תֵּלֵךְ", בָּכָה, כְּשֶׁדִּמְעוֹתָיו זוֹלְגוֹת עַל לְחָיָיו בְּשֶׁטֶף.

רַבִּי חַיִּים נִסָּה לְהַרְגִּיעַ אֶת הַפָּעוֹט וּלְפַיֵּס אֶת דַּעְתּוֹ, אוּלָם לְלֹא הוֹעִיל. הַיֶּלֶד סֵרֵב בְּכָל תֹּקֶף לַעֲזֹב אֶת יָדוֹ שֶׁל הָאָב.

רָאָה כָּךְ רַבִּי חַיִּים, וְרַעְיוֹן עָלָה בְּמֹחוֹ. הוּא פָּנָה אֶל הַמְּלַמֵּד וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ רְשׁוּת, לָשֶׁבֶת בְּפִנַּת הַכִּתָּה, וְלִלְמֹד.

"לִלְמֹד כָּאן?!" תָּהָה הַמְּלַמֵּד בְּקוֹל, "בְּעֶצֶם, לָמָּה לֹא?", וּבְלִבּוֹ חָשַׁב: "בְּתוֹךְ זְמַן קָצָר יֵרָגַע הַיֶּלֶד, וְהָאָב יוּכַל לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ".

הִתְיַשֵּׁב, אֵפוֹא, רַבִּי חַיִּים, עַל כִּסֵּא קָטָן בְּפִנַּת הַכִּתָּה, פָּתַח אֶת הַגְּמָרָא שֶׁאָחַז בְּיָדָיו, וְצָלַל בְּלִמּוּד מָתוֹק וּמַעֲמִיק.

שָׁעָה חָלְפָה, נָקְפוּ לָהֶם עוֹד שְׁעָתַיִם וְשָׁלוֹשׁ, וְרַבִּי חַיִּים אֵינוֹ מָשׁ מִמְּקוֹמוֹ. שָׁקוּעַ הָיָה בְּלִמּוּד בְּכִתַּת הַמְּכִינָה, כְּאִלּוּ הָיָה יוֹשֵׁב בְּכוֹלֵל 'חֲזוֹן אִישׁ'...

רַק בְּשָׁעָה אַחַת בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר הַלִּמּוּדִים הִסְתַּיְּמוּ וְהַמְּלַמֵּד בִּקֵּשׁ לִסְגֹּר אֶת הַכִּתָּה, הִתְנַעֵר רַבִּי חַיִּים מִתַּלְמוּדוֹ וּפָנָה לֵילֵךְ הַבַּיְתָה.