• עולם הילדים
• הידעת
• הכאבים שנעלמו | הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל

הכאבים שנעלמו | הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל

מאת הרב אברהם אוחיון

הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא אֵרַע בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה שֶׁל שְׁנַת תשנ"ח, בְּאֶמְצַע אֲמִירַת הַהַלֵּל. הַגָּאוֹן רַבִּי נָתָן אַיינְפֶלְד חָשׁ בִּכְאֵב בְּרַגְלוֹ הַשְּׂמָאלִית. הַכְּאֵב הָלַךְ וְהִתְעַצֵּם, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁבְּסִיּוּמָהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה לֹא יָכוֹל הָיָה לִצְעֹד עַל רַגְלוֹ. לְבֵיתוֹ הוֹבִילוּהוּ בְּכִסֵּא גַּלְגַּלִּים. הַכְּאֵבִים הִתְחַזְּקוּ, וְכָל נְגִיעָה בָּרֶגֶל גָּרְמָה לוֹ לְיִסּוּרֵי תֹּפֶת.

בְּמוֹצָאֵי הַחַג הִגִּיעַ רַבִּי נָתָן אֶל בֵּית הַחוֹלִים, וְהָרוֹפֵא שֶׁבָּדַק אוֹתוֹ רָשַׁם הַפְנָיָה לְצִלּוּמִים. הַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה הִגִּיעָה לְאַלְתַּר. בְּרַגְלוֹ שֶׁל רַבִּי נָתָן אֻבְחֲנָה הַמַּחֲלָה הַנּוֹרָאָה.

שָׁבוּר וְרָצוּץ פָּנָה רַבִּי נָתָן לְהִוָּעֵץ בְּרוֹפְאִים מְלֻמָּדִים, כַּאֲשֶׁר בְּמַקְבִּיל הוּא שׁוֹלֵחַ אֶל רַבִּי חַיִּים, שֶׁיִּתְפַּלֵּל לִרְפוּאָתוֹ.

אַחַד הָרוֹפְאִים טָעַן כִּי אֵין מְדֻבָּר בַּמַּחֲלָה הַנּוֹרָאָה, אַךְ בְּכָל מִקְרֶה, יֵשׁ צֹרֶךְ בְּטִפּוּל הוֹלֵם, בִּזְרִיקוֹת וּבִמְשַׁכְּכֵי כְּאֵבִים בְּמֶשֶׁךְ חֹדֶשׁ וָחֵצִי, וּלְאַחַר מִכֵּן יֵשׁ צֹרֶךְ בְּטִפּוּל פִיזְיוֹתֶרַפִּי בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה שְׁלֵמָה.

שָׁבוּעַ חָלַף מִשִּׂמְחַת תּוֹרָה, וְרַבִּי נָתָן הָיָה מֻטָּל בְּמִטָּתוֹ מִבְּלִי יְכֹלֶת לָזוּז. בְּיוֹם חֲמִישִׁי יָצְאָה רַעְיָתוֹ לִקְנִיּוֹת לִכְבוֹד שַׁבָּת, וְרַבִּי נָתָן בִּקֵּשׁ מִמֶּנָּה שֶׁתִּנְעַל אֶת הַדֶּלֶת מִבַּחוּץ, מִכֵּיוָן שֶׁהוּא אֵינוֹ מְסֻגָּל לָגֶשֶׁת אֶל הַדֶּלֶת.

וּלְפֶתַע, נִשְׁמְעוּ נְקִישׁוֹת רָמוֹת. "מִי שָׁם?" שָׁאַל רַבִּי נָתָן, "זֶה אֲנִי, אֶפְּשְׁטֵיין!" נִשְׁמְעָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי נֶאֱמָנוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים, "הָרַב נִמְצָא לְמַטָּה בַּמְּכוֹנִית, הָרַב רוֹצֶה לַעֲלוֹת לְבַקֵּר אֶצְלְכֶם!"

רַבִּי נָתָן דִּדָּה מִמִּטָּתוֹ, מְחַפֵּשׂ אַחַר מַפְתֵּחַ, אַךְ חִפּוּשָׂיו הֶעֱלוּ חֶרֶס. וּבֵינְתַיִם, הִגִּיעַ רַבִּי חַיִּים אֶל הַדֶּלֶת.

הַבִּקּוּר הִתְנַהֵל מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַדֶּלֶת. רַבִּי נָתָן זוֹעֵק בִּדְמָעוֹת: "רַבֵּנוּ, יֵשׁ לִי יִסּוּרִים נוֹרָאִים", וְרַבִּי חַיִּים מְבָרֵךְ: "רַבִּי נָתָן, רְפוּאָה שְׁלֵמָה! רְפוּאָה שְׁלֵמָה!"

הָרַב עָזַב אֶת הַמָּקוֹם, וְרַבִּי נָתָן עָקַב אַחֲרָיו בְּעֵינָיו מִן הַמִּרְפֶּסֶת. וְאָז, כַּאֲשֶׁר שָׁב אֶל הַבַּיִת, הִבְחִין רַבִּי נָתָן, כִּי הוּא צוֹעֵד עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו!

"הַאֻמְנָם?!" קָפָא עַל מְקוֹמוֹ. הוּא נִסָּה בִּזְהִירוּת לְהַשְׁעִין אֶת כֹּבֶד גּוּפוֹ עַל רַגְלוֹ הַשְּׂמָאלִית, וְלֹא חָשׁ אֲפִלּוּ בִּמְעַט כְּאֵב... הוּא מִשֵּׁשׁ בַּחֲשָׁשׁ אֶת הָרֶגֶל, וּמְאוּמָה... הַכְּאֵבִים נֶעֶלְמוּ כְּלֹא הָיוּ!

כַּאֲשֶׁר שָׁבָה רַעְיָתוֹ אֶל הַבַּיִת, כַּעֲבוֹר זְמַן קָצָר, מָצְאָה אוֹתוֹ מְרַקֵּד בְּאֹשֶׁר. "אֲנִי מַשְׁלִים אֶת הָרִקּוּדִים שֶׁל שִׂמְחַת תּוֹרָה!" הִכְרִיז...

וּמָה הָיְתָה תְּגוּבָתוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים? וּבְכֵן, רַבִּי חַיִּים נַעֲנָה בְּבִטּוּל: "וּמָה הַפֶּלֶא? וַהֲלֹא זוֹ גְּמָרָא מְפֹרֶשֶׁת, שֶׁלֹּא תְּהֵא בִּרְכַּת הֶדְיוֹט קַלָּה בְּעֵינֶיךָ...".