• עולם הילדים
• הידעת
• נחש בסיר החלב | הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל

נחש בסיר החלב | הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל

מאת הרב אברהם אוחיון

הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים הִקְפִּיד מֵאָז יְמֵי בַּחֲרוּתוֹ עַל כָּל מִנְהֲגֵי הַ'חֲזוֹן אִישׁ', גַּם חֻמְרוֹתָיו שֶׁל הַ'חֲזוֹן אִישׁ' הָיוּ לוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וְהוּא לֹא סָטָה מֵהֶם אֲפִלּוּ כִּמְלֹא הַנִּימָה.

אֶחָד מִמִּנְהֲגֵי הַ'חֲזוֹן אִישׁ', נוֹגֵעַ לְעִנְיַן גִּלּוּי הַמַּשְׁקִים. חֲכָמֵינוּ אָסְרוּ לִשְׁתּוֹת מַשְׁקִים מְגֻלִּים, שֶׁמָּא נָחָשׁ אַרְסִי הֵטִיל בְּתוֹכָם אֶרֶס, וּמֵעִקַּר הַדִּין אִסּוּר זֶה חָל עַל מַשְׁקִים שֶׁנּוֹתְרוּ מְגֻלִּים בְּמֶשֶׁךְ לַיְלָה שָׁלֵם. אוּלָם לְשִׁיטַת מָרָן הַ'חֲזוֹן אִישׁ', הָאִסּוּר לִשְׁתּוֹת מַשְׁקִים מְגֻלִּים חָל גַּם עַל מַשְׁקִים שֶׁנּוֹתְרוּ רֶגַע קָט לְלֹא הַשְׁגָּחָה...

גַּם הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים הִקְפִּיד עַל כָּךְ, וְכָךְ הוֹרָה גַּם לְרַעְיָתוֹ הַצְּעִירָה. וְאָכֵן, הִיא הִקְפִּידָה עַל כָּךְ עַד מְאוֹד.

הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא אֵרַע תְּקוּפָה קְצָרָה לְאַחַר חֲתֻנָּתָם. בְּאוֹתוֹ יוֹם, עָלָיו נָסוֹב סִפּוּרֵנוּ, הֶעֱמִידָה הָרַבָּנִית סִיר חָלָב עַל הַפְּרִימוּס, וְהִמְתִּינָה שֶׁהַמַּשְׁקֶה יִרְתַח.

כְּהוֹרָאָתוֹ שֶׁל בַּעֲלָהּ הַדָּגוּל, הִשְׁגִּיחָה הָרַבָּנִית עַל הַסִּיר וְלֹא הֵסִירָה מִמֶּנּוּ אֶת עֵינֶיהָ. אוּלָם לְפֶתַע נִשְׁמְעָה נְקִישָׁה עַל הַדֶּלֶת. הָיְתָה זוֹ אַחַת הַשְּׁכֵנוֹת, שֶׁבִּקְּשָׁה לִשְׁאֹל דְּבַר מָה.

הָרַבָּנִית מִהֲרָה אֶל הַדֶּלֶת, וְשָׁכְחָה לְרֶגַע קָט אֶת הוֹרָאָתוֹ שֶׁל בַּעֲלָהּ, שֶׁלֹּא לְהָסִיר אֶת הָעֵינַיִם מִן הַסִּיר. רַק כַּאֲשֶׁר סָגְרָה אֶת הַדֶּלֶת נִזְכְּרָה. "אוֹי וַאֲבוֹי! הֶחָלָב נוֹתַר מְגֻלֶּה לְמֶשֶׁךְ כַּמָּה רְגָעִים!"

בַּצַּר לָהּ פָּנְתָה אֶל רַבִּי חַיִּים וְשָׁאֲלָה מָה עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת. "יֵשׁ לִשְׁפֹּךְ אֶת הֶחָלָב!" הוֹרָה רַבִּי חַיִּים לְאַלְתַּר.

בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה הָיָה הַמַּצָּב הַכַּלְכָּלִי בָּאָרֶץ בְּכִי רַע, וּמַצָּבָם שֶׁל הָאַבְרֵכִים הָיָה קָשֶׁה עוֹד יוֹתֵר. הַפְּרוּטָה לֹא הָיְתָה מְצוּיָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים, וְהֶחָלָב גַּם הוּא לֹא הָיָה מָצוּי בְּשֶׁפַע. הָרַבָּנִית נִסְּתָה לְשַׁכְנֵעַ: "הָרַב, לֹא חֲבָל לִזְרֹק סִיר חָלָב?! וַהֲלֹא הַיּוֹם אֵין נְחָשִׁים, וּבִכְלָל, הֲרֵי הֶחָלָב הָיָה גָּלוּי רַק לְמֶשֶׁךְ רְגָעִים בּוֹדְדִים..." טָעֲנָה.

אֲבָל רַבִּי חַיִּים לֹא הִשְׁתַּכְנֵעַ. "יֵשׁ לִזְרֹק אֶת הֶחָלָב! אֵינֶנּוּ מְעַרְעֲרִים עַל מִנְהָגָיו שֶׁל מָרָן הַ'חֲזוֹן אִישׁ'!" פָּסַק בְּחַדּוּת.

הָרַבָּנִית שָׁמְעָה וְקִבְּלָה. הִיא נָטְלָה אֶת סִיר הֶחָלָב הָרוֹתֵחַ, וְיָצְקָה אֶת תְּכוּלָתוֹ בַּעֲדִינוּת אֶל הַכִּיּוֹר.

וְאָז, נִפְלְטָה צְוָחָה מִפִּיהָ. בְּתַחְתִּית הַסִּיר, נָח לוֹ נָחָשׁ קָטָן, לְלֹא רוּחַ חַיִּים---

אָכֵן, מִן הַשָּׁמַיִם הוֹכִיחוּ אֶת צִדְקָתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים בִּדְבֵקוּתוֹ בְּמִנְהֲגֵי דּוֹדוֹ.